לדעתי, גיוס ההון העצמי איננה כעת, ולא הייתה במהלך השנתיים או שלוש השנים האחרונות, בעיה של-ממש. לו היינו משוכנעים שהכל באופן תקין ונאות ומוכן לפעילות של מתן שירותים בנקאיים ואשראי לחברים; ולו אופק הייתה מתנהלת באופן משתף, המנצל את יכולותיהם ההתנדבותיות של החברים באגודה - יש מספיק חברים באגודה כדי שיכולנו להתגייס ולהשלים את הסכום החסר.
אני רואה בעניין אי-גיוס-ההון תירוץ ולא סיבה.
לעומת זאת, אופק היא אגודה שאינה מתפקדת כשורה, הן מבחינה תהליכית, הן מבחינה מהותית. באתגר הראשון בו נתקלה האגודה לשמירה על כספי (והאינטרסים של) חבריה - הנהלתה בחרה להתחמק מפעולה, להסתיר את המצב מן החברים ולמדרם, ואולי חמור מכל - להתחמק מאחריות. זה לא ארגון אשר הייתי סומך עליו להחזיק כספים.
במצב של כשל ארגוני כזה, רפורמה ארגונית עמוקה כזו היא כנראה הרסנית. רוצה לומר, ייתכן שיווצר ממנה ארגון יציב, אבל אגודת אשראי שיתופית זו בטח לא תהיה.
נוסף על כך - בהינתן החשאיות בהתקשרויות בין אופק לגורמים שונים, אני לא רואה איך אפשר לסמוך על הנהלת אופק הנוכחית לנהל מו"מ על דברים יסודיים ועמוקים כאלו. אני לא גם חושב ששאלות יפתרו את המצב, בגלל שהתשובות יינתנו ע"י מי שהתנהגו באופן שאינו ראוי למתן אמון.
הניחוש שלי, הוא שהסדר עם עוגן עשוי להיות צורה בה הנהלת אופק “יורדת מהעץ” של פרויקט אגודת-האשראי-השיתופית, לטובת מין ייצור עמום ולא ברור אשר לא מחויב לשום ערך ועיקרון בדיוק, וגם ניתן יהיה לשמוט את האחריות על ניהולו לטובת גורמים ממומנים-היטב אשר אולי לא יקדמו את מטרות אופק המקוריות, אבל בידיהם הארגון לא יתרסק ויתפרק, ואז כל מיני אנשים יוכלו ללכת הביתה בלי שהפילו את כל היוזמה, ומה שיקרה אח"כ ממילא לא ייחשב (ובאמת לא יהיה) אשמתם.