@tom_dromi_hakim : הבנקים בישראל, כמו בכל כלכלה קפיטליסטית מודרנית, אינם מלווים כסף המגובה בפקדונות. הם יוצרים את הכסף ע"י הלוואתו. זו איננה תיאוריה, אלא עובדה מוכרת. בשיחתנו אמש הופתעתי (באמת הופתעתי, לא רק כאמירה רטורית) מן הטענה שלך שזהו אינו המצב, וכן כי לאופק לא יהיה רישיון לעשות זאת. ביקשת, שנבסס את הטענה שכך הדבר. מעבר לביסוס התיאורטי (אין צורה אחרת בה יוכל להיווצר הכסף באופן בו כלכלתנו בנויה, ועל כך אפשר כמובן להרחיב) - איגוד הבנקים בישראל מכריז שזהו בדיוק המצב:
עיקר … כמות הכסף, נוצר… כאשר הבנק נותן “הלוואה בנקאית”. להלוואה זו יש מאפיין שהוא ייחודי רק להלוואה מבנק מסחרי. כאשר הבנק נותן הלוואה ללקוח הוא פותח שני חשבונות. האחד, בצד הנכסים, הוא ההלוואה שהיא נכס של הבנק ושם רשומים כל הפרטים על ההלוואה… החשבון השני הוא פיקדון עו"ש בסכום זהה להלוואה… יש לשים לב שאת חשבון העו"ש הזה יצר הבנק ולא הלקוח. ברגע שהבנק נותן הלוואה, הוא למעשה לוקח על עצמו התחייבות כי הפיקדון נרשם בצד ההתחייבויות. עוד יש לשים לב, שהלוואה בנקאית משאירה את המאזן מאוזן כי ברגע שניתנת ההלוואה נוצרת ההתחייבות בדיוק באותו סכום. בניגוד למודלים הקודמים שהציגו את הבנק כמתווך, הרי שעל מנת לתת הלוואה, צריך היה הבנק לדאוג שיש לו מספיק מקורות (התחייבויות). אולם, על פי המציאות היום, הבנק עצמו יוצר את המקור להלוואה ולכן תמיד ישאר האיזון והשוויון בין הנכסים להתחייבויות.
היכולת של בנק “להלוות כסף שאין לו” היא מאפיין ליבתי של בנק, אולי _ה_מאפיין המגדיר שלו. אחרת, כל עניין רישוי הבנקים הוא רק רישוי של עבודת תיווך ואחסנה של כסף, אשר אמנם אין לזלזל בו, אך אין זוהי אלא גירסה מוגדלת ומשוכללת של קבוצת חברים החולקים קופסת פח עם שטרות ועוקבים אחרי הוצאות והכנסות. בנק איננו דבר כזה.
בהמשך שיחתנו (בנסיעה ברכבת), אמרת שתנאי הרישיון של אופק לעניין זה מועתקים אחד-לאחד מתנאי הרישיון של הבנקים. ואם כך, אז גם לאופק תהיה היכולת להלוות כסף שאין לה.
אני גם כן ממש מופתע שתום לא ידע על זה.
זה הבסיס של “כלכלת החוב” השלטת כפי שנתקבעה בתחילה ב “ברטון וודס” עם הכפפת המטבעות למטבע הדולר וביתר שאת ב-1971 עם ניתוק הדולר מהזהב (“באופן זמני”) על ידי ניקסון.
מדיניות זו נקראת “בנקאות רזרבה חלקית”, לפיה לבנק מותר לשמור רזרבה חלקית (לפעמים זה רק 10% נכסים) כנגד כסף האוויר אותו הוא מייצר (כלומר, מינוף של 90% שלא מגובה בכלום). אחד הגורמים לקריסות בנקים שונים הינו “ריצה לבנקים” - מצב בו הלקוחות מבקשים למשוך את “כספם”, אבל לבנק אין כסף לשלם לכולם (כי 10% לא מכסה את כל המינוף שהוא ייצר).
זה הבסיס לקטסטרופה שבה אנו נתונים, עם חוב בלתי נתפס בארה"ב של למעלה מ-300 טריליון דולר, שיסתיים (יש אומרים בקרוב) בקריסה קולוסאלית, עת השיטה המוניטרית תוחלף במטבע שליטה דיגיטלי חדש CDBC.
אני דווקא ממש אשמח לו “אופק” תבחר שלא לבסס את מדיניות ההלוואות שלה על יצירת חוב, אלא תתנהל באחריות על פי הגישה האוסטרית, ולא על פי הגישה הקייניסיאנית ההרסנית, המבוססת על צריכה אינסופית.
עוד אמליץ ל “אופק” לאחסן את הערך שיש לנו (“כסף”) במאגר ערך אמיתי, כמו זהב, או (אפילו טוב יותר) בביטקוין - מה שיבטיח גם תשואות מטורפות בשנים הקרובות, אבל קודם כל - גידור מפני הקריסה המתרגשת עלינו.
סדרה מצויינת על ההיסטוריה של הכסף וכל מה שכתבתי כאן (אפשר להפעיל כתוביות בעברית):
ספר מעולה, חדש יחסית, שגם כן סוקר בצורה יסודית ומרתקת את ההיסטוריה של הכסף ומדוע הביטקוין הופך להיות האלטרנטיבה במעולה למה שאנו מכנים “כסף” (תורגם לעברית):
בסיס הביטקוין, מאת סיף א-דין עמוס.
שהן משהו אחר לגמרי מנושא השרשור, ודי מרחיקות-לכת. מבקש שתעביר אותן לשרשור אחר (או שניים?) ותקשר מן ההודעה שלך כאן, משום שאני לא רוצה שניכנס בשרשור הזה לויכוח כמו ביטקוין-טוב-או-לא, החזקת מתכות יקרות טוב-או-לא, האם החוב בארה"ב הוא “אמיתי” או “רעיוני” בלבד וכולי.
העניין הוא, שלאופק אמור להיות יחס הלימות הון של 10%, וזה מתיישב עם מה שכתבת, אבל - בתור מי שלא מכיר את החקיקה והתקנות ומסמכי ההנחיה הרגולטוריים - ייתכן שזהו מספר אחר. הווה אומר, הרגולטור יכול להגביל:
את היחס בין ההלוואות לבין ההון העצמי.
את היחס בין ההלוואות לפיקדונות/חסכונות.
את היחס בין ההלוואות למשקול כלשהוא של ההון העצמי והפיקדונות-חסכונות.
ואני לא יודע מהי ההגבלה. ואולי בכלל קיימת יותר מהגבלה אחת?
על כל פנים, שים לב שהתוכנית העסקית הנוכחית של אופק הוכנה ככל הנראה על בסיס ההנחה שלא ניתן להלוות מעבר להיקף הפקדונות.